1. נפתלי בכרך, עמק המלך, אמסטרדם ת"ח, שער קרית ארבע, פרק סג ב. רנ"ב מונה בפרק זה כמה וכמה דוגמאות אשר מעידות על חדירה של נוסחי תפילה ספרדיים לאשכנז, ואת המנהג של החזנים להעדיף אותם על הנוסחים האשכנזים המקוריים.

2. ראה לדוגמה: Scholem, Gershom, Major Trends in Jewish Mysticism, (New York, Schocken, 1961), 245–286Google Scholar. וכן ישעיה תשבי, תורת הרע והקליפה בקבלה האר"י (ירושלים, מאגנס, תשנ"ב).

3. דברים אלו ניכרים בכל מחקריו של אידל אשר עוסקים בקבלה בתר לוריאנית באירופה. ראה לדוגמה: משה אידל, חסידות בין אקסטזה ומאגיה (ירושלים, שוקן, תשס"א); משה אידל, "על תולדות מושג הצמצום בקבלה ובמחקר" הכנס הבינלאומי לחקר תולדות המיסטיקה היהודית 4 (תשנ"ב): 59–112; משה אידל, קבלה: היבטים חדשים (ירושלים: שוקן, תשנ"ג).

4. על קשרים בין האר"י ובין הספרות הזהרית ראה: Shaul Magid, From Metaphysics to Midrash: Myth, History, and the Interpretation of Scripture in Lurianic Kabbala (Bloomington: Indiana University Press, 2008); יהודה ליבס, "מיתוס לעומת סמל בספר הזהר," אשל באר-שבע ד (תשנ"ו): 192–209.

5. כנראה החל משנת ש"ם (1580) על ידי שמעון באקי. על תיאורי ההתפשטות של קבלת האר"י באיטליה ראה אצל ישעיה תשבי, 'העימות בין קבלת האר"י לקבלת הרמ"ק בכתביו ובחייו של ר' אהרון ברכיה ממודינה', ציון לט (תשל"ד): 8–85. על התפשטותה של הקבלה הלוריאנית באירופה ראה אצל יוסף אביבי, שם; וכן יוסף אביבי, קבלת האר"י ב (ירושלים: יד בן-צבי, תשס"ח), 1033– 1035, דבריו של אביבי מכוונים כנגד העולה ממחקריהם של משה אידל וזאב גריס: משה אידל, "אחד מעיר ושניים ממשפחה: עיון מחודש בבעיית תפוצתה של קבלת האר"י והשבתאות," פעמים 44 (תש"ן): 5–30; זאב גריס, ספרות ההנהגה החסידית כביטוי להנהגה ואתוס (ירושלים: המו"ל תשל"ט), טו. כמו כן, "במקורות אשר מופיעים יונתן גארב 'עיון מחודש בדימוי העצמי של ר' משה דוד ואלי ובהשתקפותו בפרשנותו למקרא," תרביץ עט ב (תש"ע/תשע"א): 302 הע' 159, 160.

6. יוסף אביבי, 'כתבי האר"י באיטליה עד שנת שפ', עלי ספר יא (תשמ"ד): 134–91.

7. על התקופה הראשונה של קבלת האר"י באשכנז, ראה: יוסף אביבי, קבלת האר"י ב, 433– 520. אביבי מתאר את המסורות השונות של הקבלה הלוריאנית אשר הגיעו לאשכנז. על פי אביבי הקבלה הלוריאנית הגיעה לאשכנז בשני ערוצים. הערוץ הראשון הוא ישיר מארץ ישראל. הערוץ השני הוא דרך המסנן של הקבלה הלוריאנית האיטלקית.

8. ראה לדוגמה את דבריו של אידל על השפעתו של ר' דוד בן יהודה החסיד על המסורות הצפתיות: משה אידל, "דמות האדם שמעל הספירות," דעת 4 (תש"ם): 41–56; משה אידל, "עוד על ר' דוד בן יהודה החסיד והאר"י', דעת 7 (תשמ"א): 69–72.

9. עדיין לא נעשה מחקר מקיף אשר בוחן את המסורות הקבליות האשכנזיות לאורך ימי הביניים המאוחרים והעת החדשה המוקדמת. מעוז כהנא בחן את מסורות אלה בנוגע לספר חסידים (מעוז כהנא, "מקורות הידע ותמורות הזמן: צוואת ר' יהודה החסיד בעת החדשה," חיים קרייסל בעז הוס אורי ארליך (עורכים) סמכות רוחנית (באר שבע, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תש"ע), 223–262) אך בנוגע לכלל התפיסות האשכנזיות לא נעשה מחקר.

10. רונית מרוז, "אסכולת סרוק: היסטוריה חדשה," שלם ז (תשס"ב): 151– 193; יוסף אביבי, קבלת האר"י א, 224–243.

11. על מסורתו של ר' ישראל סרוק ראה בעיקר אצל משה אידל, "בין קבלת ירושלים לקבלת ר' ישראל סרוק," שלם ו (תשנ"ב): 165– 173; רונית מרוז, "אסכולת סרוק". כיוון שבעיני המקובלים בהם אני עוסק במאמר זה, ר' ישראל סרוק היה תלמיד האר"י, בעיני לא רלוונטית השאלה האם הוא אכן למד אצל האר"י עצמו. על שאלה זו ראה: גרשם שלום, "ישראל סרוג: תלמיד האר"י," ציון ה (ת"ש): 234–235; רונית מרוז, "ר' ישראל סרוק תלמיד האר"י: עיון מחודש בסוגיה," דעת 28 (תשנ"ב): 41–50.

12. על מסעותיו של סרוק באשכנז ראה דברי אביבי ומרוז בהערות הקדומות.

13. תזה זו מוצעת על ידי יונתן גארב, בהסמכות על מחקריו של משה אידל על סרוק. ראה: יונתן גארב, "קבלתו של ר' יוסף אבן צייאח כמקור להבנת קבלת צפת," קבלה 4 (תשנ"ט): 255–313.

14. ההפניות במאמר לספר עמק המלך, הן לפי החלק והפרק בספר. הנוסח הוא על פי דפוס ראשון, אמסטרדם ת"ח.

15. עמק המלך, התנצלות המחבר: "דאת לביש קנאה על קרתא דירושלם דלעילא, דאתמר בה 'רשפיה רשפי קנאת אש, של הבת י ה דשכינתא איהי ברתא דאבא ואמא, ורמיזא במילה דא חושבן שתא דא [ת"ח], דאיהו חושבן זכ"ו ואחישנ"ה [ת"ח]." ראה גם עמק המלך, שער עולם התהו פרק נה: "ובשנת ת"ח יקח משיח המלוכה ממנו"; שם, שער דיקנא קדישא כב; שער אבא ואמא מו; שער רישא דזעיר אנפין ו, יב.

16. על ציפיות משיחיות לפני שנת ת"ח ראה לדוגמה אצל גרשם שלום, שבתי צבי (תל אביב: עם עובד, תשי"ז), א, 70– 73; אריה מורגנשטרן, 'יהדות הגולה והכמיהה לציון 1240–1840," תכלת 12 (תשס"ב): 51–100.

17. Scholem, Gershom, "Bacharach Naphtali," Encyclopedia Judaica (Jerusalem, Encyclopaedia Judaica; 1972) 4, 49–50Google Scholar; יהודה ליבס, "לדמותו, כתביו וקבלתו של בעל עמק המלך," מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, יא (תשנ"ג): 137–101. עכשיו ראה גם: Shatil, Sharron, "The Doctrine of Secrets of Emeq Ha-Melech," Jewish Studies Quarterly 17 (2010): 358–395CrossRefGoogle Scholar.

18. ראה אצל Bacharach ״Scholem״ ; ליבס, 'לדמותו'.

19. לימודי אצילות, מונקאטש תרנ"ז. על הספר ראה אצל גרשם שלום, שבתי צבי, א', 33 הע' 1, ואצל יוסף אביבי, קבלת האר"י א, 441–443 ועפ"י המפתח. רוב הציטוטים של הספר הם ללא הזכרת המקור. בהמשך המאמר אעסוק במסורות הקבליות של ספר זה.

20. רנ"ב מביא גם ציטוטים מספרי ר' מנחם עזריה מפאנו, אשר רובם שייכים לכתיבה המוקדמת של סרוק. בין הספרים אשר אותם מצטט רנ"ב בשמם נמצא יונת אלם (שער שעשועי המלך פרק א; שער גופו של אריך פרק ח); כנפי יונה (שער עולם התהו פרק מח); מאמר חקור הדין (שער עולם התהו פרק לד); מאמר אם כל חי (שער עולם התהו פרק סט). רנ"ב מפרש חלק ניכר ממקורות אלה על פי מושגים אשר שייכים למסורת סרוק המאוחרת.

21. עמק המלך, קרית ארבע פרק צה. על ר' יוסף שלמה דלמדיגו ראה אצל Barzilay, I., Yoseph Delemedigo (Yashar of Candia): His Life, Work and Times (Leiden: E. J. Brill, 1974)Google Scholar; דוד רודמן, מחשבה יהודית ותגליות מדעיות בעת החדשה (ירושלים: מרכז זלמן שזר 1995), 118–146; יוסף אביבי, קבלת האר"י ב, עמ' 551–555.

22. על מרכזיותו של השעשוע אצל רנ"ב, ראה אצל ליבס, "לדמותו."

23. עמק המלך, שער שעשועי המלך, פרקים כח–נ. על מעמד האותיות ראה אצל מרוז, "אסכולת סרוג." מושג האותיות הינו בין המושגים המבחינים, על פי מרוז, בין המקורות המוקדמים והמאוחרים של ר' ישראל סרוק. מעמדם של האותיות במסורת סרוק שונה ממעמדם במסורות הקבליות של ר' חיים ויטל. ההבדל מתבטא הן במיקומן על ידי מסורת סרוק בראשיתה של שרשרת האצילות, והן באופי השימוש של בני מסורת קבלית זו באותיות.

על תיאורי מלבוש האל בראשית הקבלה. ראה אצל: גרשם שלום, "לבוש הנשמות וחלוקא דרבנן," תרביץ, כד (תשט"ו): 290–306.

24. אצל דלמדיגו בתעלומות חכמה קיימת תופעה דומה.

25. על קבלת האחים הכהנים ראה: גרשם שלום, לחקר קבלת ר' יצחק הכהן: שלשה פרקים לתולדות הקבלה (ירושלים: מאגנס, תרצ"ד); דניאל אברמס, ספר האורה לר' יעקב בן יעקב הכהן: מהדורה סינופטית על-פי כתבי-יד שונים (ניו-יורק: המו"ל, תשנ"ג). על היחס בין מקורות אלו ובין הקבלה האשכנזית ראה יוסף דן, תולדות תורת הסוד (ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשע"א) ו, 935–936. המקורות מתוך חיבורי האחים הכהנים משמשים את רנ"ב באופן נרחב לעיצוב יחסו אל הנצרות, נושא אשר ברצוני להתייחס אליו במאמר נפרד.

26. שלום, לחקר קבלת, ל–לא; לח.

27. עמק המלך, שער קרית ארבע פרקים קיד, קנד; שער רישא דזעיר אנפין פרק י. על ברית מנוחה ראה: עודד פורת, "עיונים בחיבור ברית מנוחה" (עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ז).

28. כאמור למעלה, הדיון כאן יעסוק במקורות טרום לורינאים, אשר הם אינם חלק מהקורפוס הזוהרי. הקורפוס הזוהרי, היווה את הבסיס לכתיבה של האר"י עצמו, והוא משמש כחלק מהמסורת הקנונית של האר"י. ברצוני להציג את השימוש של רנ"ב במקורות אשר הם אינם חלק מהמסורת הלוריאנית.

29. על קשרים בין ספר יצירה ובין סרוק ראה אצל מרוז, "אסכולת סרוק," 157–158 וכן, אידל "בין קבלת ירושלים."

30. יעקב אלבוים, פתיחות והסתגרות (ירושלים: מאגנס, תש"ן), 191–200.

31. על מרכזיות האותיות בחוג זה ראה אצל ישראל תא-שמע ודניאל אברמס, "הקדמה לספר גימטריות," בתוך: יהודה בן שמואל, ספר גימטריות (לוס אנגלס: כרוב, 1998). ראה גם אצל : Daniel Abrams, “Maaseh Merkabah as a Literary Work: the Reception of Hekhalot Traditions by the German Pietists and Kabbalistic Reinterpretation,” Jewish Studies Quarterly 5, no. 4 (1998): 329–345. על מעמדו של ר' אלעזר מוורמס אצל רנ"ה- ראה בהמשך המאמר.

32. על מעמדן של האותיות בחוג זה ראו לדוגמה אצל משה אידל, "על הפירושים של ר' נחמיה בן שלמה הנביא לשם מ"ב אותיות וספר החכמה המיוחס לר' אלעזר מוורמס," קבלה 14 (תשס"ו): 157–261; משה אידל, "הפירוש האנונימי ל'אלפא-ביתא דמטטרון': חיבור נוסף של ר' נחמיה בן שלמה הנביא," תרביץ עו, א-ב (תשס"ז): 255–264; משה אידל ,"בין אשכנז לקסטיליה במאה השלש עשרה: השבעות רשימות ושערי דרשות בחוגו של ר' נחמיה בן שלמה הנביא והשפעותיהן," תרביץ עז ג-ד (תשס"ח): 475–554.

33. ראה: Wandrey, Irina, Das Buch des Gewandes' und 'Das Buch des Aufrechten: Dokumente eines magischen spätantiken Rituals. (Tübingen: Mohr Siebeck, 2004)Google Scholar.

34. ישראל יעקב יובל, "הנקם והקללה, הדם והעלילה: מעלילות קדושים לעלילות דם," ציון נח, א (תשנ"ג): 33–90; יהודה ליבס, פורפורייתה יכול להיות כי צריך לקשור בין הפיתוח וההתקבלות של תורת המלבוש של ר' ישראל סרוק, ובין המרכזיות של מלבוש האל בתרבות האשכנזית. ברצוני להתייחס לאפשרות זו במאמר נפרד.

35. עמק המלך, שער עולם התהו כו–כז.

36. מלבד התיאור הלוריאני אשר קושר בין יצירת הפרצופים ובין צירופי שמות האם המכונים עסמ"ב (עמק המלך, שער אדם קדמאה סתם ז, י–יא) ,יוצר רנ"ב קשר בין הפרצופים ובין אותיות המלבוש. (עמק המלך, שער אדם קדמאה סתם ח, ובהמשך בשער שבע תיקנים י: "לכל פרצוף ופרצוף רמ"ח איברין ושס"ה גידין, כלם אותיות ושמות הקדושים"). בהמשך גם הזיווג בין הפרצופים מתואר בשפה זו (שער אבא ואמא פרק מד): "וכל זה נעשה מבטישת אבא ואמא בפרצופיהם התחתונים, שמכים ובוטשים האותיות זה עם זה, ומרוב התענוג של שפע אריך, והשמחה והיחוד של הזווג, יוצאים בבטישתם ובהתנוצצותם אותיות ותיבות של שמות."

37. על מעמד השמות הלוריאנים הויטאליים אצל רנ"ב אעמוד בהמשך.

38. דברים אלו ניכרים בדיונים באותיות כיחידות בסיס, וכן בקשרים שבן השמות השונים ובין המלבוש. נושא נוסף אשר עולה אצל רנ"ב בעקבות סרוק הוא המעמד של שמות העצם בשפה (גם שמות עצם שאינם שמות קודש).

39. רנ"ב עוסק בדומה למקובלים רבים אחרים בעיגון רעיונות מאגיים בתוך תיאולוגיה קבלית. דיונים בנושא זה ראה לדוגמה אצל: משה אידל, "יהדות, מיסטיקה יהודית ומאגיה," מדעי היהדות 36 (תשנ"ו): 25–40; יובל הררי, "דת, כישוף והשבעות: עיונים מתודולוגיים לקראת הגדרה מחודשת של המאגיה היהודית הקדומה," דעת 48 (תשס"ב): 33–56; יונתן גארב, "מיסטיקה ומאגיה: התנגדות, התלבטות, השתלבות," מחניים 14 (תשס"ג): 97–109. על מקומה של המאגיה בתוך הכתבים הלוריאניים ראה גם: מאיר בניהו, תולדות האר"י, ירושלים תשכ"ז, רצ–רצא; Bos, Gerrit, “Hayyim Vital's Practical Kabbalah and Alchemy: a 17th Century Book of Secrets,” Journal of Jewish Thought & Philosophy 4, no. 1 (1994): 55–112CrossRefGoogle Scholar.

40. על מאגיה באיטליה במאה השש עשרה ראה: משה אידל, "הפירוש המאגי והניאופלטוני של הקבלה בתקופת הרינסאנס," מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ד (תשמ"ב): 60–112, ובהערות שם. בהמשך אעמוד על המאפיינים של המאגיה אשר מצויה מכתבי רנ"ב. נראה כי אופיה של המאגיה אשר מצוייה בכל זאת בכתבי מקובלים איטלקיים במאה השבע עשרה והשמונה עשרה שונה מאוד מהמאגיה אשר נמצאת בכתביו של רנ"ב. המאפיין הבולט אולי הוא כי המאגיה האיטלקית משתמשת ברטוריקה שונה, הקשורה לרנסאנס האיטלקי, בשונה מהמאגיה באשכנז.

41. לא נכתבו עוד דברים מסודרים על מעמדה של המאגיה באשכנז במאה השבע עשרה. אפשר ללקט דברים מספרו של אריה זימר, עולם כמנהגו נוהג, ירושלים תשנ"ו. דברים אלו צריכים להשתלב בדברים הרבים אשר נכתבו על המאגיה במרחבים אלו בתרבות האשכנזית הכללית. ראה לדוגמה: Wilson, Steven, The Magical Universe: Everyday Ritual and Magic in Pre-Modern Europe, (London and New York: Hambledon and London 2000)Google Scholar; Clark, Stuart, Thinking with Demons: The Idea of Witchcraft in Early Modern Europe (Oxford: Oxford University Press, 1997)Google Scholar; Zika, Charles, Exorcising our Demons: Magic, Witchcraft and Visual Culture in Early Modern Europe (Leiden-Boston: Brill, 2003)Google Scholar. על מעמדה של המאגיה כחלק מעולם הרפואה היהודי, ראה אצל נמרוד זינגר, "בעל השם והרופא: רפואה בחיי היום יום בקרב יהודי גרמניה 1648–1770," (עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תש"ע).

42. עמק המלך, שעשועי המלך, פרק נג: "אי אפשר לבוא אל כוונות בריאת האדם, אלא בסוד האותיות, והאותיות הללו נבראו בסוד חסד דין ורחמים, הנקרא חד"ר המלך, ועומדים בציור תמונת אדם באיבריו, שלם זכר ונקיבה. רק אין שם חס ושלום גשמיות, אלא אותיות של אור עומדים בציור תמונה הזאת בכל עולם ועולם, עד שירד אל ציור האדם הגשמי הזה... ובאלו העולמות של אין סוף ב"ה אין בו רק אותיות של אלפא ביתות וצירופיהן, דהיינו כ"ב אותיות הנחלקים לעשר פרצופים, כללם [אותיות פרצופים ספירות] ל"ב נתיבות חכמה, כי אור א"ל, דהיינו פרצוף א"ל...."

43. עמק המלך, שעשועי המלך, פרק נד.

44. עמק המלך, שער עולם הבריאה פרק ב.

45. אני מתייחס כאן בעיקר לכתיבה האשכנזית של זכות- כדוגמת ספר הסודות (כ"י מוסקווה 1448).

46. התייחסויות ארוכות של רנ"ב לנצרות ראה באריכות בעמק המלך, שער עולם התהו, שער לב.

47. עמק המלך, שעשועי המלך, פרק נד. ראה גם שם, שער רישא לזעיר אנפין לז, שם מסמיך רנ"ב שם זה גם לפסוקים שונים.

48. שם זה מופיע לרוב כשתי שמות נפרדים: 'בוווו צמרכד', וסביר כי כך הוא אמור להופיע גם כאן. שם זה מורכב מהאותיות הפותחות והמסיימות את חמשת הפסוקים הראשונים בספר בראשית.

49. שם זה שימש כנראה כבר בתקופה קדומה ראה: Joseph Naveh and Shaul Shaked, Magic Spells and Formulae: Aramaic Incantations of Late Antiquity (Jerusalem: Magnes, 1993), 154. על שימוש בשם זה בחוגי ר' נחמיה ראה אצל אידל, בין קבלת ירושלים: 482 הע' 56.

50. ראה לדוגמה אצל ר' חיים ויטל, פרי עץ חיים, (דפוס צילום) דובראוונא תקס"ד, שער קריאת שמע שעל המיטה פרק יא; ר' עמנואל חי ריקי, משנת חסידים, קוריץ תקמ"ה, מסכת ליל שבת פרק ו. ראה בהמשך הסעיף מקורות מלימודי אצילות ומבית מדרשו של ר' משה זכות.

51. על מאגיית אהבה ראה אצל אורטל-פז סער, "מאגיית אהבה יהודית: משלהי העת העתיקה ועד ימי הביניים" (עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ח); יונתן גארב, "מיסטיקה ומאגיה- התנגדות, התלבטות, השתלבות," מחניים 14 (תשס"ג): 97–109.

52. Irina Wandrey, Das Buch des Gewandes und Das Buch des Aufrechten (Tubingen: Mohr Siebeck, 2004). על בגדים מאגיים בספר הזהר ראה אצל דורית כהן-אלורו, "המאגיה והכישוף בספר הזוהר" (עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ט), 105–140.

53. הפרקטיקה של קשירת דברים בכסף הבגד, היא פרקטיקה מצויה. באשכנז במאה השבע עשרה ניתן למצוא אותה לדוגמה אצל ר' בנימין ביינוש הכהן, אמתחת בנימין, ווילהרמשדורף תקפ"ו, עמ' טז, סימן כג: "בהושענא רבה יקח עלי ערבה אחד בכל פעם כשהם מסבבים את הס"ת בלולביהם... ואחר ההקפות יעמוד וינענענו עם הז' עלין הללו המדובקים בשעוה וישימנו בבגד חדש שלא נעשו בה שום תשמיש. וכתוב שם של תער וחרב ושם הגבורה ושם של כנף עם שאר צירופים השייכים לזה ויקשרם היטב בבגדו וטוב על הדרך מכל סטנים ומקטרגים וכלי זיין בעולם". חשוב לציין כי דברים אלו נכתבים שם ללא הקשר לוריאני, אשר קיים לעיתים בספרו של ר' בנימין ביינוש הכהן.

54. גרשם שלום, "לבוש הנשמות וחלוקא דרבנן," שדים רוחות ונשמות: מחקרים בדמונולוגיה (ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ד) 145–215; דלית כהן-אלורו, "סוד המלבוש ומראה המלאך בספר הזוהר" (עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ז); יהודה ליבס, "פורפורייתה של הלנה מטרויה וקידוש השם," דעת 57–59 (תשס"ו): 83–119.

55. זיהוי דומה בין הבגד האנושי ובין הבגד העליון קיים בתקופה מאוחרת יותר אצל ר' יצחק אייזיק חבר. ראה במאמרי: אליעזר באומגרטן, "אורו של משיח ועורו של לויתן: התורה אל ר' יצחק אייזיק חבר," דעת (בפרסום). גרשם שלום (Scholem, "Bacharach") מציין כי חיבורו של רנ"ב השפיע על הגר"א וחוג תלמידיו.

56. ראה עמק המלך, שער עולם התהו פרק נה.

57. ר' משה זכות, אם לבינה, ירושלים תשס"ו, אות כ ערך כנף: "כבר נודע כי שרש שם מ"ב הוא באימא שמכחה באים הכנפים לעוף ולעלות למעלה להאסף למקומה... והוא המסך על ז"א, "באברתו יסך לך" והוא "סוכת שלום". ו"נוצה" הוא כי גם שם "אהיה" נעשה קנ"א, ברבוע כל אות בפני עצמה, אפ"א הפ"ה כו'. וכנגד ב' פעם קנ"א שבשם אהי"ה, תמצא נע"ל שגם הוא סוד מלבוש הנועל. ומסקי' בכנף הכונף... צמרכ"ד. וסוד מלוי "כנף", כ"ף נו"ן פ"ה, הוא קמא". ראה גם ר' משה זכות, שורשי השמות, ירושלים תשנט, אות ב ערך בוווו, וכן אות ב ערך צמרכד. בערך צמרכד ג' מזכיר רמ"ז אתר המנהג לכתוב שם זה על קלף צבי ולשים בכנף הבגד.

58. לימודי אצילות, כב ג סוד הצמצום פרק ראשון: "ודע לך שאלפ"א בית"א אלו כשירדו דוגמתו למטה כולם נכללו באל"ף בי"ת מרובעת היינו עברי מפני שעוה"ז הוא המקום חצי מלבוש תחתון שהוא מאל"ף בי"ת העברי ולהיות שעוה"ז אינו כדי להשתמש בט"ו אלפ"א ביתו"ת ראשונות לכן נגנזו ולא נראה לנו מהם כ"א הנקודות שהם מנעים האותיות אלו העברים ונשארו הנקודות במקום סוד האותיות והאור של האותיות עצמן נגנזו והוא האור הגנוז לצדיקים הבא: ונחזור לענין בגדי ישע דע שבגדי ישע הם רמוזים בראשי וסופי הפסוקים של פ' בראשית שהם ב' ו"ו ו"ו צ"מ"ר"כ"ד שעולים יש"ע והם רמוזים על חצי המלבוש הנזכר."

59. המסורות השונות אשר משתקפות בחיבוריו של זכות, הם מהנושאים המעניינים בקבלתו, ואני עובד כעת על נושא זה.

60. על מאגיה אצל רמ"ז ראה בינתיים יוסף חיות, "רבי משה זכות מגרש הרוחות: קבלה, מאגיה ורפואה בראשית העת החדשה," פעמים 96 (תשס"ג): 121–142.

61. אולי בניגוד לדברים להזכרה של שם זה על ידי הרמ"ז בתוך שורשי השמות.

62. ברצוני להקדיש מאמר נפרד לסוגות הספרותיות השונות של ר' משה זכות, וליחסים בין מאגיה ותיאוריה בתוך תפיסותיו של זכות.

63. על פרקטיקות אלה ראה אצל משה אידל, גולם (ירושלים ותל אביב: שוקן, תשנ"ו).

64. במדבר כג–יג.

65. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין סה ע"ב.

66. הושע יד י.

67. משלי ח כא.

68. ספר יצירה, פרק ב משנה ג.

69. ישעיהו מג ז.

70. עמק המלך, שעשועי המלך פרק נג.

71. עמק המלך, שעשועי המלך, פרקים ד, כז.

72. ראה דבריו בעמק המלך, שער אדם דקמאה סתם פרק ח. כך קרוי ספר זה של אבולעפיה בתוך 'מעיין החכמה'. תודה לפרופ' משה אידל שהפנה אותי למקור זה.

73. כך ציין גרשם שלום בשולי העותק של עמק המלך שהיה ברשותו. בשני החיבורים של אבולעפיה קיימים דיונים על צירופי אותיות. כפי שאכתוב בהמשך, בשני החיבורים אין אצל אבולעפיה דיון מפורש ביצירת גולם.

74. על צירופי אותיות ראה אצל Idel, Moshe, Absorbing Perfections: Kabbalah and Interpretation, (New Haven: Yale University Press, 2002), 352–389CrossRefGoogle Scholar. על צירופי אותיות אצל אבולעפיה ראה אצל משה אידל, אברהם אבולעפיה: לשון תורה הרמנויטיקה, (ירושלים ותל-אביב: שוקן, תשנ"ד); Wolfson, Elliot R., Abraham Abulafia: Kabbalist and Prophet Hermeneutics Theosophy and Theurgy (Los Angeles: Cherub Press, 2000)Google Scholar.

75. עמק המלך, שער כדור הטהירו פרק ח. רנ"ב מביא בהקשר זה גם את דבריו של רמ"ק, ומציין כי רמ"ק לא הביא את אבולעפיה אע"פ שהוא המקור לדברים. על יחסו של רמ"ק לאבולעפיה ראה אצל משה אידל, פרקים בקבלה נבואית (ירושלים: מאגנס, 1990), 179–184. כמו כן, מציין רנ"ב שם כי רמ"ק דחה שלא בצדק את ראיית הספירות כגלגל. ראייה זו מהווה על פי דבריו את הביסוס של דברי אבועלפיה.

76. על חווית הדבקות אצל אבולעפיה ראה אצל משה אידל, החויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה (ירושלים: מאגנס, תשמ"ח); ואצל Wolfson, Abraham Abulafia.

77. ראה: עמק המלך, שער אדם קדמאה סתם פרק ח.

78. ר' אליעזר מוורמס (גרמייזא), פירוש ספר יצירה, פרעמישלא תרמ"ג עמ' טו ע"ב. דיון בדבריו ראה אצל אידל, גולם, 82–93. מקור נוסף לפרקטיקות אלו הוא הפירוש הנפוץ המיוחס לרס"ג על ספר יצירה. עם זאת ברור כי דבריו של רנ"ב מובאים מתוך כתבי ר' אליעזר מוורמס. ציטוט זה הוא עדות נוספת למקום המרכזי אשר תפסו חסידי אשכנז בתודעתם של המקובלים האשכנזיים בעת החדשה המוקדמת.

79. עמק המלך, תיקוני תשובה פרקים יב ומא.

80. עמק המלך, שער עולם התהו פרק לט. ציטוט זה מספר החותם מועתק מתוך לימודי אצילות. אינני יודע לאיזה ספר של ר' אלעזר מוורמס התכוון בעל לימודי אצילות. הדיון בספר החותם על פי רנ"ב הוא ב"פעולות נוראות" אשר קיימות לשמות אשר יוצאים משברים שונים. השברים אשר עליהם כותב ספר החותם מפורשים על ידי רנ"ב כמתייחסים אל שברי הכלים שנפלו ב'מיתת המלכים.'

81. עמק המלך, שער קרית ארבע פרקים יד וקכו; שער רישא בזעיר אנפין פרקים ח, לד.

82. ראה לדוגמה שער תיקוני תשובה פרק יב.

83. על ראיית ספר יצריה כספר מאגי ראה אצל: ראה אידל, גולם, 56–59. גישה שונה ראה אצל יהודה ליבס, תורת היצירה של ספר יצירה (ירושלים ותל-אביב: שוקן, תשס"א), 73–74.

84. עמק המלך, שער אויר קדמון פרק ח.

85. על ההיררכיה בין סרוק ובין רח"ו אצל רנ"ב- ראה אצל ליבס, לדמותו.

86. אפשר לראות פער זה אצל ר' חיים מוולוז'ין. ראה: אליעזר באומגרטן, "הערות על מבנה הספר נפש החיים," מורשת ישראל 9 (תשעב): 64–81. על הקשר בין הקבלה הליטאית ובין עמק המלך, ראה אצל Scholem, "Bacharach".

87. עמק המלך, שער עולם התהו פרק מו.

88. אביבי,קבלת האר"י ב, 240–241.

89. לימודי אצילות, מונקאטש תרנ"ז.

90. על ספר זה ונוסחיו השונים ראה אצל יוסף אביבי, "כתבי האר"י באיטליה עד שנת ש"פ," עלי ספר יא (תשמד): 134–91; אביבי, קבלת האר"י ב, 207 ועל פי המפתח. חשוב לציין- כי גם אצל רנ"ב עולם הבריאה הוא עולם המלאכים. ראה לדוגמה עמק המלך, ספר תיקוני שבת פרק ו.

91. ראה לדוגמה ר' משה קורדובירו, פרדס רימונים, ירושלים ש"ס, שער טז (שער אבי"ע) פרק א. בדברים כאן- לא אפריד בין קיומם ותפקידם של המלאכים בעולם הבריאה ובעולם היצירה, זאת כיוון שבעיני הפער הגדול הוא הכנסתם של המלאכים אל עולם האצילות. הכנסה זו חורגת מכל התבניות אשר אותם אני מכיר- הן אצל הרמ"ק והן בחיבורים הלוריאנים.

92. Meroz, Ronit, "The Middle Eastern Origins of Kabbalah," The Journal for the Study of Sephardic and Mizrahi Jewry (2007): 39–56Google Scholar.

93. ראה בהרחבה אצל יועד קדרי, "הפולמוס על אודות תפילות למלאכים: ר' אברהם הלוי ומקובלי ירושלים," (עבודת מוסמך, האוניברסיטה העיברית, ירושלים, תשס"ח). תודה ליועד אשר הפנה אותי להקשרים אלו.

94. בהקשר זה, דווקא הדברים של רח"ו דומים יותר לדיון הקושר בין ספירות ומלאכים. הדיון על יצירת המלאכים אצל רח"ו בעולם האצילות, סובב סביב האורות אשר מהם נוצרו המלאכים בשלב מאוחר יותר. בהקשר זה, אפשר לראות את הפער הטרמינולוגי בין רח"ו ובין רנ"ב, כאשר רח"ו משתמש במינוח 'אורות' לעולם המינוח 'אותיות' של רנ"ב. הבדל שני—אשר בו אני דן בגוף המאמר—קשור לאופיים של המלאכים, והופעתם בפועל בשלבי האצילות השונים.

95. ראה באריכות: עמק המלך, שער עולם הבריאה פרק יא. הזיקה בין מלאכים ובין אותיות קיימת גם אצל הרמ"ק ב'דרישות בענייני מלאכים'- התחלת הדרישה השניה והשלישית.

96. משה אידל, "מלאכים בדמות אדם," עולם המלאכים בין התגלות להתעלות (תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008), 19–73.

97. אידל, עולם המלאכים, 29. בסידור זה, אשר נערך במאה הט"ז, אפשר לראות את ההשתמרות של מסורות אשכנזיות מימי הביניים אשר לא מופיעות במקורות אחרים.

98. דבר זה נכון לכאורה לגבי כל מבנה המציאות של רנ"ב.

99. עמק המלך, שער קרית ארבע פרק ז.

100. עמק המלך, שער כדור הטהירו פרק נד.

101. עמק המלך, שער אדם קדמאה סתימאה פרק ח.

102. דברים ל"ב ל"ט.

103. הביטוי 'אדם הקדוש' מצוי בכתבים לוריאנים שונים, בעיקר מבית מדרשו של ר' חיים ויטל, ועומד בניגוד לביטוי 'אדם בליעל'. עם זאת, נדירים מאוד מקורות לוריאניים אשר משתמשים בשם זה ככינוי לדמותו של אדם קדמון. ראה לדוגמה מבוא שערים, ירושלים תשל"ד, פרק ג, דף צ עמ' ג; עץ חיים (לעיל הערה 51) שער מב פ"ג.

104. ילקוט שמעוני תהילים רמז תרכ"ה.

105. כך בספר שימושי תורה ותהילים. ראה שער שעשועי המלך פרק ד: "ובעולם היצירה הם המלאכים שראש שמם נחתם בתורה כגון מלת זה שמ"י, הוא נוטריקון, ש'מועאל מ'טטרון י'הואל. ומלת רא"ם הנזכרת בפסוק, 'ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה' [בראשית ל"ב ג], נוטריקון, ר'פאל א'וריאל מ'יכאל, ותיבות 'ופני לא יראו', הוא אותיות אוריאל ופניאל, ומלת אל משמשת לכאן ולכאן. ויש מהם על דרך הגימטריא ונזכרים בשמושא זוטא של הגאונים ז"ל".

106. ראה אצל אידל, עולם המלאכים, 68–72.

107. עמק המלך, שער שעשועי המלך פרק נב.

108. ראה גם: עמק המלך, שער שעשועי המלך ו. אפשר לזהות כאן השפעה של תפיסת התורה אצל הרמב"ן ודומיו, אם כי הדיון במושג 'תורה' אינו מרכזי אצל רנ"ב.

109. על היחס בין אותיות ובין המילים של התורה ראה באריכות אצל Idel, Absorbing Perfections, 352–389.

110. כמעט ולא נכתב עד היום על מעמדם של המלאכים בתוך הספרות הלוריאנית. ראה בינתיים בתוך: יוסף אביבי, בניין אריאל (ירושלים: משגב ירושלים, תשמ"ז). על פי ההפניות בעמ' תל-תלא לשמועות השונות בנוגע לקיום העולמות והמלאכים.

111. נראה שבנושא זה צועד רנ"ב בעקבותיו של ספר לימודי אצילות.

112. על חותמות מלאכים ראה אצל יוסף ויינשטוק, 'אלפא ביתא של מטטרון ופירושה', טמירין ב (תשמ"ב): נא-עו. ראה גם: שלום (Scholem, Major Trends), 50; Scholem, Gershom, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism, and Talmudic Tradition² (New York: Jewish Theological Seminary of America, 1965), 33Google Scholar; צחי וייס, "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ," (עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ח), 121–125.

113. עמק המלך, שער דיקנא קדישא, פרק י.

114. עמק המלך, שער כסא הכבוד, פרק יג.

115. משה זכות, יודעי בינה, ירושלים תש"ע. עמ' קעח.

116. חיבורים אלה מבוססים על הספר 'התחלת החכמה' מבית מדרשו של ר' חיים ויטל. אלא שכפי שהראה אביבי, במעבר לאירופה, שולבו בו מוטיבים מבית המדרש של ר' ישראל סרוק, ראה: אביבי, קבלת האר"י א, 204–208; 817–818.

117. בחיבורים אשכנזים לא לוריאנים אשר אותם בחנתי בהקשר זה המצב מורכב. ישנם חיבורים אשר הושפעו מהרמ"ק, והמצב בהם דומה באופן עקרוני למצב של הכתבים הלוריאנים. כזה הוא לדוגמה הספר שפע טל של ר' שבתי שעפטיל הורוויץ. בחיבורים אחרים, בעיקר כאלה אשר בהם יש מרכיבים מאגיים, המצב מורכב יותר, וברצוני להתייחס אליו במאמר נפרד.

118. תהליכים אלו, דומים לאלו אשר אותם מתאר אידל בנוגע לחסידות, אך עם זאת- הם קודמים לתנועה החסידית. יכול להיות שמקובלים כמו רנ"ב השפיעו על החסידות הן בעייני סמכות, והן בעייני בפרקטיקה דתית.

119. ראה בעיקר אצל: Menahem Kallus, “The Theurgy of Prayer in the Lurianic Kabbalah” (Ph.D. Dissertation, Hebrew University, Jerusalem 2002).

120. על הייחוס של כח הדין לשם זה, ראה בהמשך המאמר.

121. עמק המלך, שער קרית ארבע פרק ג.

122. עמק המלך שם. השווה לדבריו בפרק קכה שם.

123. הציטוט הוא מתוך לימודי אצילות דף ז עמודות א-ב. נוסח הציטוט של החלק השני של לימודי אצילות הוא בנוסח עריכת ר' עזרא מפאנו (כת"י מנטובה הקהילה 115), ראה אביבי, קבלת האר"י א, 308–309. דברים דומים אפשר לראות גם בנובלות חכמה, עלה לו.

124. פער זה בולט גם בדברי לימודי אצילות כח ע"ג: "וסוד התנוצצות הוא כי כל עולם הגלגלים ואופנים וכל הגופים הן גשמיים הן רוחניים ואפילו יורדי המרכבה לא יתנענעו כ"א ע"י שירה שהיא התנוצצות זה כי ממילוי האותיות של שמות האלו וממלואן של מלואן עד א"ס מצטרפין שמות ומלאכים וההצטרפות יש מהן מכל אות שלישית ויש מהן מכל אות רביעית והתנוצצות האותיות הוא המעורר שכל אדם בעמדו לעיין על דברי תורה ואלו היה האדם מסתכל יפה כאשר יעיין בד"ת יראה אותיות הנוצצים המתנוצצים ומהתנוצצת זה מתנענעים האופנים".

125. על מעמדו של הפיוט בתרבות האשכנזית הקדומה בהקשרים קבליים ראה אצל: יוסף דן, "פירושי האדרת והאמונה של חסידי אשכנז," תרביץ נ (תשמ"א), 396–404 ; משה אידל, "פירושו של ר' נחמיה בן שלמה הנביא לפיוט "אל נא לעולם תוערץ", והערות על ייחודה של הגותו של מחבר נשכח מאשכנז, מורשת ישראל 2 (תשס"ו), 5–41. ובמקורות שם.

126. עמק המלך, הקדמה ראשונה מהרב המחבר.

127. ר' חיים ויטל, שער הכוונות, ירושלים תשל"ה, דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א; ר' חיים ויטל, פרי עץ חיים, ירושלים דובראוונא תקס"ד, דרוש א.

128. ראה אצל יצחק זימר, גחלתן של חכמים (באר שבע וירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ט), 220–240.

129. עמק המלך, שער קרית ארבע, פרק סג, ב. הפסקה המלאה הובאה בראש המאמר.

130. ראה את המקורות אצל: בנימין ש' המבורגר, גדולי הדורות על משמר מנהג אשכנז, (בני ברק: מכון מורשת אשכנז, תשנ"ד) 38–49.

131. ההזכרה של הקליר יחד עם הפייטן האשכנזי המאוחר היא רבת משמעות, שכן היא כורכת את הסמכות של הקליר, המתוארת כסמכות תנאית, יחד עם המסורת האשכנזית המאוחרת בת המאה האחת עשרה.

132. על פיוט זה ראה: אידל, פירושו של ר' נחמיה.

133. ראה גם עמק המלך שער שעשועי המלך פרק ס.

134. עמק המלך שער עולם קדמאה סתם פרק ח.

135. על פירושי ההיכלות האשכנזים ראה אצל דן, תולדות תורת הסוד ו, 858–893. על ספרות ההיכלות האשכנזית ראה אצל Kuyt, Annelies, “Traces of a Mutual Influence of the Haside Ashkenaz and the Hekhalot Literature” in From Narbonne to Regensburg: Studies in Medieval Hebrew Texts, eds. van Uchelen, N.A. and Zwiep, I.E. (Amsterdam: Juda Palache Institute, 1993) 62–86Google Scholar..; Herrmann, Klaus, “An Unknown Commentary on the Book of Creation ("Sefer Yezirah") from the Cairo Genizah and its re-creation among the Haside Ashkenaz” in Creation and Re-Creation in Jewish Thought; Festschrift in Honor of Joseph Dan on the Occasion of His Seventieth Birthday, eds. Elior, Rachel and Schäfer, Peter (Tübingen, Mohr Siebeck, 2005) 103–112Google Scholar. ובהפניות שם. בחינה מאוחרת יותר של שימוש אשכנזי בספרות ההיכלות כמעט ולא נעשתה.

הסינופסיס של שפר לספרות ההיכלות נסמך בעיקר על מקורות מהגניזה, ולא על מקורות אשכנזים, דבר אשר גרר ביקורת עליו. ראה במבוא של שפר לסינופסיס:Schaefer, Peter, Synopse zur Hekhalot-Literatur, (Tuebingen: J. C. B. Mohr, 1981)Google ScholarSchaefer, Peter, “Tradition and Redaction in Hekhalot Literature,” Journal for the Study of Judaism 14 (1983): 172–181CrossRefGoogle Scholar. ראה גם את ביקורתו של ישראל תא שמע על המתודה של שפר: ישראל תא-שמע, ספרייתם של חכמי אשכנז וצרפת, כנסת מחקרים א: אשכנז (ירושלים: מוסד ביאליק, 2004), 41–40. תודה לד"ר רמי ריינר על ההפנייה למקורות אלה.

136. בנוגע להשפעה של ספרות ההיכלות על האנגלאולוגיה האשכנזית ראו: Abrams, Daniel, “Special Angelic Figures: The Career of the Beasts of the Throne-World in ‘Hekhalot’ Literature, German Pietism and Early Kabbalistic Literature,” Revue des Etudes Juives 155, nos. 3–4 (1996), 363–400CrossRefGoogle Scholar ובמקורות שם.

על האנגלאולוגיה של ספרות ההיכלות ראה אצל רחל אליאור, "מיסטיקה מאגיה ואנגלולוגיה: תורת המלאכים בספרות ההיכלות," בתוך משה אידל, דבורה דיאמנט שלום רוזנברג (עורכים), מנחה לשרה, (ירושלים: מאגנס, תשנ"ד), 15–56 על האנגלאולוגיה של חסידי אשכנז ראה אצל יוסף דן, תולדות תורת הסוד ה, 328–356.

137. עמק המלך, הקדמה ראשונה: "והיה הולך הקבלה מפה לאוזן השומע, אל יחידי סגולה שבכל דור ודור, והמה חברו ספרים כגון, רבי ישמעאל כהן גדול שחבר ספר פרקי היכלות, ואינו נמצא בשלימות בדורינו."

138. על חיבורים מאוחרים בלשון הזהר, ראה: בעז הוס, "כמראה זהר: על חיבורים ופיוטים בלשון הזוהר", (בדפוס).

139. על תיאורי ההיכלות בזהר: ראה אידל, עולם המלאכים, 45–46 ובמקורות שם. עם זאת, כפי שאראה בהמשך, רנ"ב מזהה את המקור לתיאורים שלו עם התיאורים המופיעים בספרות ההיכלות, ולא עם התיאורים הזוהריים.

140. על תופעת ההתגלות בצפת ראו אצל: רונית מרוז, "חיי הרוח בצפת במאה השש עשרה," אריאל 157 no. 8 (תשס"ג), 82–90; בעז הוס, "הקהילות הזהריות של צפת", ז' גריס ח' קרייסל וב' הוס (עורכים), שפע טל, (באר שבע וירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ד), 149–169; Chajes, Jeffrey. H., “City of the Dead: Spirit Possession in Sixteenth-Century Safed”, in Spirit Possession in Judaism: Cases and Contexts from the Middle Ages to the Present, ed. Goldish, Matt (Detroit: Wayne State University Press, 2003)Google Scholar. על מימד זה בקבלה הלוריאנית ראה אצל: Fine, Lawrence, Physician of the Soul, Healer of the Cosmos: Isaac Luria and his Kabbalistic Fellowship (Stanford: Stanford University Press, 2003)Google Scholar.

141. על המימד המיתי בקבלה הלוריאנית ראה אצל יהודה ליבס, "מיתוס לעומת סמל בזוהר ובקבלת האר"י", אשל באר-שבע ד (תשנ"ו): 192–209; יהודה ליבס, "De natura dei על המיתוס היהודי וגלגולו", מיכול אורון ועמוס גולדרייך (עורכים), משואות (ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד) 243–297; יהודה ליבס, "תרין אורזילין דאיילתא: דרשתו הסודית של האר"י לפני מיתתו," מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, י' (תשנ"ב), 113–169; רבקה שץ, "ר' משה קורדובירו והאר"י: בין נומינליזם לריאליזם" מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג (תשמ"ב): 122–136 ; ניסים יושע, מיתוס ומטאפורה (ירושלים: מאגנס, תשנ"ד). ועכשיו גם: אסתר ליבס, "קורדובירו והאר"י: בחינה מחודשת של מיתוס מות מלכי אדום", בתוך ר' משה קורדובירו, מעיין עין יעקב (ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ט), לב–ס.

142. נושא זה כמעט ולא מצוי כלל בתוך הכתבים הלוריאנים.

143. עמק המלך, שער שעשועי המלך, פרק ד.

144. גם הזיהוי של הנייר עם האצילות לקוח מפירושו של ר' ישראל סרוק לספרא דצניעותא.

145. ראה לדוגמה עמק המלך, שער אדם קדימאה סתימאה פרק א. רנ"ב נזקק לתיאורי גודלו של האל, אשר מובאים בהיכלות, כדי להסביר את קיום רל"א שערים. על הקשר בין השערים השונים של המלבוש, בין המלאכים ובין ההיכלות ראה גם שער כדור הטהירו, פרק יז.

146. זוהר ג, קלב ב.

147. על פי היכלות רבתי כ ב. ראה אצל: Schaefer, Synopse, 98–99. על פסקה זו ראה אצל: Scholem, Jewish Gnosticism, 9–13; Dov Swartz, Michael, Scholastic Magic: Ritual and Revelation in Early Jewish Mysticism (Princeton: Princeton University Press, 1996), 170–172Google Scholar.

148. איוב יד ד: "מי יתן טהור מטמא לא אחר."

149. עמק המלך, שער רישא דזעיר אנפין, פרק כג. השווה גם לשם פרק לא ולשער שבע תיקונים פרק ח. הציטוט מההיכלות מופיע בהקשר אחר גם בשער שבע תיקונים פרק ח'.

150. היכלות רבתי כ ב.

151. על השימוש בשם מ"ב בחוגים שונים באשכנז ראה את מחקריו של אידל בנושא ר' נחמיה הנביא, ובעיקר: אידל, על הפירושים, ושם בהערה 52 על תולדותיו של שם מ"ב בספרות הקבלית הקדומה. קיים שימוש בשם מ"ב בספרות הלוריאנית. אם זאת, אין הוא משמש בה באופן דומיננטי, וברור כי הוא שולי לשמות עסמ"ב. ראה לדוגמה: עץ חיים, (לעיל הערה 51) שער ט פרק ב מהדורה בתרא: "אמנם כוונת מ"ב זה הוא להעלות כל הברורים משם אשר נשארו מזעיר ונוקבא ביצירה ועשיה כי כל שם מ"ב הוא להעלות כנודע אם כן ודאי הוא כי בשם זה נרמז מיתת המלכים ועל סדר מיתתן הוא סדר העלאתן."

152. שמות אלו דומיננטיים הן במסורת של רח"ו (ראה לדוגמה עץ חיים, שער א פרק ה) והן במסורת של ר' ישראל סרוק (ראה לדוגמא יוסף שלמה דלמדיגו, 'מצרף לחכמה', בתוך תעלומות חכמה בסיליאה [צ"ל האנויה] שפ"ט, עלה ט). יוסף אביבי טוען כי צריך לראות את השימוש בשמות אלו דבר המייחד את הקבלה הלוריאנית, ראה: אביבי קבלת האר"י ג, 1031, הערה 33.

153. יכול להיות שאפשר לראות בדברים אלו הד להתפשטות של ספרות ההנהגות אשר לידע הלוריאני היה בה חלק פעיל. ראה אצל: זאב גריס, "עיצוב ספרות ההנהגות העברית במפנה המאה השש-עשרה ובמאה השבע-עשרה ומשמעותו ההיסטורית," תרביץ נו,ד (תשמ"ז): 527–581.

154. דברים אלו בולטים על רקע דבריו בהקדמה הראשונה לספר, כנגד המערבים בין הקבלה הלוריאנית ובין הקבלה של ר' משה קורדובירו.